1. התובעים עותרים לחייב את הנתבעות בנזקים שנגרמו לרכב התובע 1, המבוטח אצל תובעת 2, כתוצאה מתאונה מיום 31.7.12.
2. התובעים טוענים כי ביום התאונה בשעה 22:00 או בסמוך לכך, נסע רכב התובע 1 בכביש בנימינה זכרון יעקב, מדרום לצפון, ומשחלף ליד צומת T, התפרצה לפתע לתוך נתיב נסיעתו הראשי הנתבעת 1, שיצאה מאולם ארועים, לא עצרה ב"עצור" וביקשה לפנות שמאלה. פנייתה נעשתה מבלי לוודא שהכביש פנוי והיא פגעה בו בחלק הימני אמצעי של רכבו.
לרכב נגרם נזק של אובדן להלכה. הנזקים על פי דוח שמאי עמדו על 99,161 ש"ח ותוקנו בפועל בהתאם, וירידת ערך בסך 14,502 ש"ח. כן נשאה התובעת 2 בשכ"ט שמאי בסך 3,269 ש"ח והתובע 1 מבקש פיצוי בגין אי שימוש ברכב בתקופת התיקון בסך 1,750 ש"ח.
3. התובעים דרשו מהנתבעות את נזקיהם, ונתבעת 2 נאותה לפצות את התובעת בסכום חלקי בלבד בסך 88,283 ש"ח באופן שבו נותר סכום שנוי במחלוקת בסך 30,999 ש"ח.
התובעים עותרים לחייב את הנתבעות באותו הפרש שלא שולם מבלי שהייתה לכך הצדקה.
4. הנתבעות חולקות על גובה הנזקים והגישו חוות דעת מטעמן. השמאי שלהן הפחית סך 1,670 ש"ח + מע"מ (1,959 ש"ח) שנדרש בחוות דעת השמאי מטעם התובעים, בטענה כי הצמיג (גלגל אחורי שמאלי) לא הוחלף. לפיכך עומדת חוות הדעת על סך 97,207 במקום 99,161 ש"ח.
אשר לירידת הערך, זו הוערכה על ידו בשיעור 6% בניגוד לחוות הדעת מטעם התובעת שהועמדה על 7%, שכן השמאי מטעם הנתבעות לא אישר יישור כנף קדמית ימנית (0.5%) וכן חישב את שווי הרכב לפי קילומטרז' אחר ממה שחישב השמאי של התובעת.
הנתבעת מסרבת לשלם את שכר טרחת השמאי של התובע כפי שנתבע, שכן לדעתה שכר טרחה זה איננו סביר ואף לא הוכח ששולם.
הנתבעת טוענת כי שאר הקיזוז שערכה נובע מאשם תורם שיש לייחס לתובע 1 שנכנס לצומת במהירות ומבלי לשים לב לכך שבצומת יתכן שמאן דהוא יכנס אליו מבלי לתת זכות קדימה.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת מטעמם ובעדויות הנהגים, דין התביעה להתקבל.
6. בשאלת האחריות לא מצאתי כי יש להשית אשם תורם כלשהו על התובע. מדובר בכביש ראשי, מואר, עם שדה ראיה טוב, בו נסע התובע ועל פי עדותו, שהייתה מהימנה בעיני, הוא נסע במהירות המותרת ואף האט לפני מקום התאונה. הנתבעת, מאידך, ביקשה להשתלב בכביש ראשי תוך שהיא יוצאת מאולם ארועים ותמרור "עצור" לפניה. היא ביקשה לפנות שמאלה, דהיינו היה עליה לחצות גם את הנתיב שנוסע צפונה וגם להשתלב בנתיב שנוסע דרומה. היא הודתה שראתה את רכבו של התובע נוסע, ברם החליטה לנסות ולהכנס לפניו מבלי להמתין. התנהגות זו היא מפתיעה, בלתי צפויה ורשלנית על הרף הגבוה.
מיקום הנזק ברכב התובע (החלק הימני אמצעי ואחורי של רכבו) מתיישב עם המסקנה כי הוא כבר כמעט השלים את המעבר של הצומת, וכי הנתבעת היא זו שהתפרצה במפתיע ופגעה בו באופן שהוא לא יכול היה למנוע את התאונה.
בנסיבות אלה, אין מקום להשית עליו כל אשם תורם ועל הנתבעות לשלם מלוא הנזקים כפי שאפרט להלן.
7. אשר לגובה הנזקים - השמאים לא הובאו חקירה, ברם ניתן היה לעיין בחוות הדעת ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
8. השמאי מטעם הנתבעת טוען כי הצמיג לא הוחלף, ברם טענה זו נסתרת לא רק ע"י חוות הדעת מטעם השמאי של התובעת, אלא אף בחשבונית וטופס תיקון המוסך, שם ניתן לראות בפירוש כי הצמיג הוחלף והעלות שחויבה הייתה 1,670 ש"ח.
אני קובעת אפוא, עובדתית, כי הצמיג הוחלף והתובעת זכאית גם לסכום זה.
9. אשר לירידת הערך - אני סבורה כי השמאי מטעם הנתבעת העריך את שווי הרכב באופן שגוי, זאת הואיל והסתמך על קילומטרז' לא נכון. הקילומטרז' הנכון הוא 67,181 ק"מ ועניין זה מתועד בתמונות שהוגשו בחוות הדעת מטעם התובעים.
קילומטרז' זה מביא להפחתה בשיעור של 1.5% בלבד ולא 4% ושווי רכב של 207,000 ש"ח.
10. אשר לשכ"ט השמאי של התובעת - הוצגו בפני צילומי שיקים המסתכמים בסך 3,269 ש"ח. נחה דעתי כי סכום זה הוא סכום סביר ביחס לשווי הרכב, ושולם בפועל, ברם הוא יוחזר בכפוף להמצאת קבלה/חשבונית לנתבעת על סכום זה.